חקירה במשטרה: המדריך המלא לנחקר, מהשיחה הראשונה ועד אחרי החקירה

רוב האנשים נכנסים לחדר חקירות פעם אחת בחיים, ולא יודעים מה מחכה להם שם. חקירה אינה אירוע אחד. היא מתחילה בשיחת טלפון, נמשכת בימים שעד המועד, עוברת בחדר עצמו, מסתיימת בהחלטה אם לשחרר ובאילו תנאים, ולפעמים נמשכת עוד חודשים אחר כך. בכל אחד מהשלבים האלה יש לנחקר יותר שליטה ממה שנדמה, אם הוא יודע מה מותר לו, מה אסור לו ומה כדאי להחליט מראש.

השיחה מהמשטרה

ברוב המקרים הזימון מגיע בטלפון. מותר לשאול בשיחה הזו באיזה עניין מדובר, ואם אתה מוזמן כעד או כחשוד. החוקר אינו חייב לפרט ראיות, אבל לרוב יאמר את סוג העניין או את התאריך. אם נאמרו המילים "חקירה באזהרה", אתה חשוד. רושמים את שם החוקר, את היחידה ואת מספר הטלפון. כשהמועד לא משאיר זמן להתייעץ עם עורך דין, אפשר לבקש מועד אחר בתוך זמן סביר, ובדרך כלל הבקשה נענית. ומי שמסופק אם השיחה אמיתית יכול להתקשר לתחנה במספר הרשמי ולאמת.

מה שלא עושים בשיחה הזו הוא להתחיל להסביר. היא אינה חקירה, ומה שנאמר בה עלול להירשם. מספיק לאשר את המועד.

להתייצב צריך. שוטר רשאי לעצור בלי צו חשוד בעבירה שאינה חטא, כשיש יסוד סביר לחשש שלא יופיע להליכי חקירה (סעיף 23(א)(2) לחוק המעצרים), כך שהתעלמות מזימון עלולה להפוך חקירה רגילה למעצר.

עד או חשוד

ההבדל בין שני המעמדות משנה כמעט הכול, החל בחובה לענות וכלה במה שיישאר רשום אחר כך.

המקור לשתי השורות הראשונות הוא סעיף 2 לפקודת הפרוצידורה הפלילית (עדות), ולשורה האחרונה סעיף 27 לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים.

בפועל ההבחנה מיטשטשת. מי שהוזמן "רק למסור עדות" יכול להיות גם עד לאירוע וגם מי שעשוי להיות מעורב בו, והשאלות מתחילות להתכוון אליו: איפה היית, למה הטלפון שלך היה שם, מי עוד ידע. בשלב כזה החוקר צריך לעצור, להודיע על החשד ולהזהיר. כשזה לא קורה, אפשר לשאול אותו ישירות אם אתה נחקר כחשוד, ואם כן, לבקש להתייעץ לפני שממשיכים. מי שמכיר את המעורבים או היה במקום עושה נכון אם יתכונן מראש כמו לחקירה באזהרה. ההבדלים מפורטים במאמר על חקירה באזהרה או עדות.

הימים שעד החקירה

זה הזמן היחיד שבו אפשר לחשוב בשקט. רושמים מה זוכרים על העניין, עם תאריכים, לפני שהזיכרון מתערבב עם מה שיישמע בחקירה. אוספים מסמכים שתומכים בגרסה, כמו קבלות, התכתבויות ורישומים, ומחליטים מראש אם להציג אותם ומתי. ומתייעצים, כי בחקירה של חשוד בגיר עורך הדין אינו נוכח בחדר.

ויש דברים שאסור לעשות בימים האלה, גם כשהם נראים טבעיים. ניסיון להניע אדם שלא למסור הודעה, למסור הודעת שקר או לחזור בו מהודעה הוא עבירה של הדחה בחקירה (סעיף 245 לחוק העונשין). מחיקת הודעות או קבצים כדי להכשיל חקירה היא שיבוש מהלכי משפט (סעיף 244), ולא פעם את מה שנמחק אפשר לשחזר. גם פרסום ברשתות וניסיון "לברר" דרך מכרים במשטרה מזיקים לרוב יותר משהם עוזרים.

בחדר

החקירה נפתחת בהודעה על החשד ובאזהרה: אינך חייב לומר דבר, דבריך יירשמו ועשויים לשמש ראיה, ושתיקתך עלולה לחזק את הראיות נגדך. היא מתנהלת בשפה שהחשוד מבין (סעיף 2 לחוק חקירת חשודים), ובעבירות שהחוק מונה היא מתועדת בווידאו (סעיף 7). המשטרה אינה חייבת לחשוף את כל מה שבידיה, ולפעמים מציגה ראיה אחת רק כדי לראות איך הנחקר מגיב.

את המשפטים שנאמרים בחדר כדאי להכיר מראש, כי הם נשמעים אחרת כשיושבים מול חוקר:

לדבר או לשתוק

זו ההחלטה הקשה ביותר, ואין לה תשובה אחת. גרסה מלאה מתאימה כשיש הסבר תמים וברור, במיוחד כשהוא נתמך במסמכים: אליבי שנמסר בחקירה המשטרה יכולה לבדוק מיד, ואותו אליבי, כשהוא עולה לראשונה בבית המשפט אחרי חודשים, נשמע אחרת. מנגד, כשלא ידוע מה יש בידי המשטרה, כל פרט עלול להתנגש בראיה שהנחקר אינו מכיר ולפגוע באמינותו בכל השאר. שתיקה מגינה מפני זה, אבל גבייתה יקרה: גרסה שעולה רק בבית המשפט נבחנת בחשדנות, כגרסה כבושה. ויש דרך ביניים, של גרסה כללית ושתיקה בנושאים מסוימים, שצריך לתכנן מראש כדי שלא תיראה כהתחמקות. השיקולים פורטו במאמר על זכות השתיקה בחקירה.

בכל קו שנבחר לא משקרים, כי גרסה שקרית שנחשפת פוגעת יותר משתיקה, ולא מנחשים, כי "אני לא זוכר" עדיף על תאריך שגוי. הודאה קבילה רק אם התביעה מראה שניתנה חופשית ומרצון (סעיף 12 לפקודת הראיות).

ההתייעצות

ההתייעצות עם עורך דין נעשית לפני החקירה, ובמהלכה אפשר לבקש הפסקה כשעולה נושא לא צפוי. עצור זכאי להיפגש עם עורך דין ללא דיחוי, והחוק מתיר לדחות את הפגישה רק במצבים מוגדרים ובהחלטה מנומקת בכתב (סעיף 34 לחוק המעצרים). בהלכת יששכרוב (ע״פ 5121/98) קבע בית המשפט העליון שהודאה שנגבתה בלי שהנחקר הוזהר כראוי על זכותו להיוועץ עלולה להיפסל, אם קבלתה תפגע באופן מהותי בזכות להליך הוגן. זו אינה פסילה אוטומטית, ובית המשפט שוקל את הנסיבות.

הטלפון

חוקרים מבקשים לא פעם את הקוד, או הסכמה לחפש בטלפון. חדירה לחומר מחשב היא חיפוש, והיא נעשית לפי צו שופט שמתיר אותה במפורש ומפרט את מטרותיה (סעיף 23א לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)). תפיסת המכשיר עצמו היא עניין נפרד, ושוטר רשאי לתפוס טלפון כשיש יסוד סביר להניח שהוא עשוי לשמש ראיה (סעיף 32). ברע״פ 10141/09 בן חיים נקבע, בדעת רוב, שחיפוש יכול להיעשות בהסכמה בתנאי שהיא מודעת, כלומר שהנחקר יודע שהוא רשאי לסרב. הסכמה שניתנה קשה לבטל בפועל, כי מה שהועתק נשאר אצל המשטרה. מי שמחליט לא להסכים אומר זאת בנימוס ובבירור, ומבקש להתייעץ. הפירוט במאמר על חיפוש בטלפון.

היציאה מהחקירה

בסוף החקירה ההודעה נקראת לפני הנחקר והוא מתבקש לחתום עליה, ואחר כך מתקבלת החלטה: שחרור, שחרור בתנאים או מעצר.

כשמשחררים בתנאים, שני תנאים קבועים בכל שחרור: להתייצב כשתידרש, ולא לשבש הליכים. את שאר התנאים הקצין רשאי להוסיף רק בהסכמת החשוד, ולכל אחד מהם יש תקרה (סעיף 42 לחוק המעצרים):

מעבר לזה המשטרה צריכה בית משפט. ההסכמה גם מאפשרת לבקש דברים: שההרחקה תהיה מרחוב ולא משכונה, שאיסור הקשר לא יחול על הילדים, שמועדי ההתייצבות יתאימו לעבודה. סירוב לתנאים מוביל בדרך כלל להבאה לפני שופט בתוך 24 שעות. ועל תנאים שקבע קצין אפשר לערור לבית משפט השלום, למשל על סבירותם, בתוך 14 ימים (סעיף 43). התנאים מפורטים במאמר על שחרור בתנאים מהמשטרה.

כשהוחלט לעצור, העצור מובא לשופט תוך 24 שעות לכל היותר (סעיף 29), ומשם ממשיכים לשלב שמתואר במדריך על שחרור ממעצר.

אחרי החקירה

מה שקורה אחר כך הוא לרוב המתנה. התיק עובר מהחוקרים לגורם שמחליט אם להעמיד לדין, ולפעמים חוזר להשלמות. בזמן הזה תקפים אותם כללים שלפני החקירה: אין קשר עם מעורבים ועדים, אין מחיקות, והתנאים, אם נקבעו, נשמרים. הפרה של תנאי שחרור היא עילת מעצר.

כשהתיק נסגר, נשלחת לחשוד הודעה בכתב, ברוב המקרים בלי העילה, ואת העילה מבררים בתחנה או בדרך שפורטה בהודעה (סעיף 62(ב) לחוק סדר הדין הפלילי). הבירור הזה שווה את הטרחה: תיק שנסגר בעילה של חוסר אשמה מוסר מהמרשם המשטרתי, ותיק שנסגר מחוסר ראיות או מנסיבות העניין נשאר בו. כשיש בסיס לטענה שלא נעברה עבירה, אפשר לבקש לשנות את העילה, כפי שמוסבר במדריך על סגירת תיק במשטרה. וכשהתיק ממשיך לכתב אישום, קודם לו לא פעם מכתב שמודיע על הזכות לשימוע, ומשם מתחיל השלב שמתואר במדריך על כתב אישום.

כל אדם רשאי לעיין במידע הפלילי על עצמו, ובכלל זה במרשם המשטרתי (סעיף 4 לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים). חקירה פתוחה רשומה שם כתיק תלוי ועומד. מה זה אומר ומי רואה אותה, מוסבר במדריך על עבר פלילי.

הטעויות שחוזרות בתיקים כאלה פשוטות למדי. אנשים מגיעים לחקירה בלי להחליט על קו, מתוך תחושה ש"אין לי מה להסתיר", ואז טועים בתאריך או מנחשים פרט שמתנגש בראיה. אחרים מנסים "לסדר" דברים לפני החקירה, בשיחה עם המתלונן או בהודעה לחבר שהיה במקום, ויוצרים חשד חדש. ורבים חותמים מהר בסוף, על ההודעה או על התנאים, כדי לצאת כבר. החתימה נשארת בתיק הרבה אחרי שהעייפות עוברת.