ערר על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין: מי רשאי, תוך כמה זמן, ולמי מגישים

ההודעה למתלונן

על החלטה שלא לחקור, המתלונן מקבל הודעה בכתב עם עילת הסגירה. על החלטה שלא להעמיד לדין, ההודעה אינה כוללת את העילה, אלא מסבירה איך לברר אותה, למשל בתחנת משטרה (סעיף 63(א) לחוק סדר הדין הפלילי). בעבירות מין או אלימות, העילה מצוינת בהודעה עצמה (סעיף 63(ב)). כדאי לברר את העילה מיד, כי ממנה מתחיל התכנון של הערר.

על מה אפשר לערור

המתלונן רשאי לערור על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין, כשהיא התקבלה משום שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות, שלא נמצאו ראיות מספיקות, או שנקבע שאין אשמה (סעיף 64(א)). אין ערר על תיק שנסגר בהסדר מותנה (סעיף 67ו(ב)).

60 ימים

הערר מוגש באמצעות המשטרה או התביעה, בתוך 60 ימים מהיום שבו נמסרה ההודעה. מי שמחליט בערר רשאי להאריך את המועד (סעיף 65). בפועל, הפרקליטות מפעילה שירות מקוון להגשת עררים באתר gov.il, דרך יחידת העררים.

מי דן בערר

זה תלוי במי שסגר. על החלטה של המשטרה או של תביעה משטרתית, הערר נדון בפרקליטות: בפרקליטות המחוז או בידי מי שמונה לנהל את תחום העררים בפרקליטות המדינה. על החלטה של פרקליט מחוז לסגור בשל חוסר ראיות או חוסר אשמה, הערר מוגש לפרקליט המדינה. ועל החלטות של פרקליט המדינה, או על סגירה של פרקליט מחוז בשל נסיבות העניין בכללותן, הערר מוגש ליועץ המשפטי לממשלה (סעיף 64(א)).

בעבירות מין או אלימות מסוג פשע, ההחלטה בערר צריכה להינתן בתוך שישה חודשים מהגשתו, אלא מטעמים מיוחדים (סעיף 65א).

מה כותבים בערר

ערר טוב אינו חוזר על התלונה. הוא מראה מה לא נבדק או מה נבדק לא נכון: עד שלא נחקר, ראיה שלא נאספה, סתירה בגרסת החשוד שלא טופלה, או שיקול לא נכון בהחלטה שהעניין אינו מתאים להעמדה לדין. לשם כך כדאי לבקש לעיין בחומר החקירה, ככל שהדבר מתאפשר, ולצרף כל ראיה חדשה. ערר יכול להסתיים בדחייה, בהחזרת התיק להשלמת חקירה, או בהחלטה להעמיד לדין.

וכשהחשוד הוא שמבקש

החשוד אינו רשאי לערור על ההחלטה לסגור. אבל אם ביקש לשנות את עילת הסגירה, למשל לחוסר אשמה, ובקשתו נדחתה, השירות של יחידת העררים בפרקליטות מאפשר גם לו להגיש ערר על כך. ראו שינוי עילת סגירה. ומי שהתיק שלו נסגר ועכשיו מתלונן ערר עליו, ימצא הסבר במאמר ערר מתלונן על סגירת תיק.