סעיף 448(א) לחוק העונשין קובע שמי שמשלח אש במזיד בדבר שאינו שלו, צפוי לחמש עשרה שנות מאסר. אם עשה זאת במטרה לפגוע בנכס של המדינה, בנכס שמשמש את הציבור, באתר טבע, בצמחייה, בבטחת דרי הסביבה, או במטרה לפגוע בבני אדם, דינו עד עשרים שנה.
מה צריך להוכיח
שלושה רכיבים עיקריים. שהאש שולחה, כלומר שהשריפה נגרמה מהצתה ולא מתקלה חשמלית, מסיגריה או מסיבה אחרת. שהנאשם הוא ששילח אותה. ושהוא עשה זאת במזיד. בנוסף, הדבר שהוצת צריך להיות "לא לו". מי שמצית את הרכוש שלו נמצא במצב אחר, אם כי ייתכנו עבירות אחרות, למשל כשמטרת ההצתה היא קבלת ביטוח במרמה.
איך מוכיחים הצתה כשאין עדים
בדרך כלל אין עד שראה את רגע ההצתה. הראיות נבנות מחוות דעת של חוקר שריפות על מוקד האש ועל הגורם לה, ממצלמות באזור, מנתוני טלפון ומיקום, מרכישה של חומר דליק, ומסכסוך שקדם לאירוע. כשתיק נשען על ראיות נסיבתיות, ההגנה בודקת אם יש הסבר אחר סביר לכל אחת מהן, ואם חוות הדעת שוללת באמת את האפשרויות האחרות לגורם השריפה. ראו חיפוש בטלפון הנייד.
מעצר
בגלל חומרת העבירה, התביעה מבקשת בתיקי הצתה לא פעם מעצר עד תום ההליכים, בטענת מסוכנות.
חוק העונשין, התשל״ז–1977, סעיף 448
עורך דין איתי אסולין
עורך דין איתי אסולין מייצג חשודים ונאשמים בהליכים פליליים, מהחקירה במשטרה ודיוני המעצר ועד ניהול ההליך בבית המשפט, על בסיס לימוד מעמיק ומפורט של חומר החקירה והראיות בכל תיק.
הדרך המקצועית