שלוש דרגות
סעיף 418 לחוק העונשין קובע שהמזייף מסמך צפוי לשנת מאסר. מי שזייף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, צפוי לשלוש שנים. ואם העבירה נעשתה בנסיבות מחמירות, העונש הוא עד חמש שנים. "דבר" מוגדר בחוק כמקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה (סעיף 414), כלומר כמעט כל יתרון שמבקשים להשיג.
שימוש במסמך מזויף
מי שמגיש מסמך מזויף, מנפק אותו או משתמש בו בדרך אחרת, כשהוא יודע שהוא מזויף, דינו כדין מי שזייף אותו (סעיף 420). לכן, גם מי שלא זייף בעצמו אלא קיבל את המסמך ממישהו אחר והגיש אותו, עלול לעמוד לדין, אם הוכח שידע. במקרים רבים זו השאלה המרכזית: מה ידע מי שהגיש, ומה היה עליו לחשוד.
הקשר לעבירות אחרות
זיוף מגיע כמעט תמיד יחד עם עבירה אחרת: קבלת דבר במרמה, גניבה ממעביד, או הונאה מול בנק או רשות. העונש בפועל נקבע לפי התמונה כולה: מה הושג, בכמה כסף מדובר, כמה פעמים, ומה עשה הנאשם אחרי שהתגלה. ראו עבירות מרמה.
חוות דעת למסמכים ולכתב יד
בתיקי זיוף יש לעיתים קרובות חוות דעת של מומחה לכתב יד או לבדיקת מסמכים. כדאי לבדוק על מה מבוססת חוות הדעת, אילו דוגמאות השוואה שימשו, והאם יש מקום לחוות דעת נגדית. גם הנתונים הדיגיטליים, כמו מתי ועל ידי מי נוצר קובץ, יכולים להכריע.
חוק העונשין, התשל״ז–1977, סעיפים 414, 418, 420
עורך דין איתי אסולין
עורך דין איתי אסולין מייצג חשודים ונאשמים בהליכים פליליים, מהחקירה במשטרה ודיוני המעצר ועד ניהול ההליך בבית המשפט, על בסיס לימוד מעמיק ומפורט של חומר החקירה והראיות בכל תיק.
הדרך המקצועית