כתב אישום הוא המסמך שבו התביעה מאשימה אדם בעבירה ופותחת נגדו משפט פלילי. הוא מתאר את העובדות, את סעיפי החוק שלפיהם הן מהוות עבירה ואת שמות עדי התביעה (סעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי). זה מסמך של כמה עמודים שפותח הליך של חודשים ולפעמים שנים, ולאורך ההליך יש כמה נקודות שבהן עוד אפשר לשנות את הכיוון: לפני שהוא מוגש, אחרי העיון בחומר, בתשובה לאישום, בסוף פרשת התביעה ולפני גזר הדין.
| השלב | מה קורה | מה אפשר לעשות |
|---|---|---|
| לפני כתב האישום | בפשע, הודעה לחשוד על העברת החומר לתביעה | שימוע: בקשה מנומקת בתוך 30 ימים שלא יוגש כתב אישום |
| ההגשה | כתב האישום מוגש ונקבע דיון | לא עונים לאישום לפני שמעיינים בחומר |
| עיון בחומר | ההגנה מקבלת את חומר החקירה ואת רשימת כל מה שנאסף | מעריכים את התיק: הוכחות, הסדר או טענה מקדמית |
| הקראה ותשובה | קוראים את האישום, והנאשם משיב | הודאה, כפירה או טענת עובדות נוספות, ואליבי אם יש |
| פרשת התביעה | עדי התביעה מעידים ונחקרים | בסופה, טענה שאין להשיב לאשמה |
| פרשת ההגנה וסיכומים | הנאשם בוחר אם להעיד, ומובאות ראיות ההגנה | הכרעת הדין: זיכוי או הרשעה |
| טיעונים לעונש | ראיות לעונש, תסקיר וטיעונים | בקשה לאי הרשעה, וגזר הדין |
| אחרי גזר הדין | ערעור על ההרשעה, על העונש או על שניהם |
לפני שהוא מוגש
בעבירה מסוג פשע, רשות התביעה שקיבלה את חומר החקירה שולחת לחשוד הודעה על כך. בתוך 30 ימים מקבלתה, החשוד רשאי לפנות בכתב, בבקשה מנומקת, שלא יוגש נגדו כתב אישום או שלא יוגש בעבירה מסוימת, וגורם בכיר בתביעה רשאי להאריך את המועד (סעיף 60א). הודעה שנשלחה בדואר רשום נחשבת כאילו הומצאה גם בלי חתימה על אישור מסירה, ולכן מכתב כזה לא משאירים במגירה. הזכות אינה חלה על מי שהיה עצור בזמן העברת החומר והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו, ולא על סוגי פשעים שנקבעו בצו.
במכתב השימוע אפשר לבקש לסגור את התיק, כשהראיות חלשות, כשיש הסבר שלא נבדק, או כשנסיבות העניין אינן מתאימות להעמדה לדין (סעיף 62). אפשר לבקש עבירה קלה יותר, להשמיט אישום מסוים, או לערוך הסדר מותנה בעבירות שהחוק מאפשר (סעיף 67א), ולא פעם מבקשים כמה חלופות במדורג. מה שעושה את ההבדל הוא מכתב שמראה לתובע למה כתב אישום אינו נכון בתיק הזה דווקא, עם ניתוח הראיות, טיעון משפטי ונסיבות אישיות מתועדות, ולא מכתב בקשה כללי. ראו שימוע לפני כתב אישום.
הימים שאחרי
בדיון הראשון בית המשפט מוודא שהנאשם קיבל את כתב האישום ושיש לו ייצוג, ובודק אם הוא זכאי לסנגוריה ציבורית. ברוב המקרים ההגנה מבקשת זמן לעיין בחומר לפני שהנאשם משיב לאישום.
בעבירות פשע ועוון, הנאשם וסנגורו רשאים לעיין בחומר החקירה ולהעתיק אותו (סעיף 74). החומר כולל הודעות של חשודים ועדים, דוחות פעולה ומזכרים, חוות דעת של מומחים ומעבדות ותוצרי חיפושים, כמו העתקות של טלפונים, והוא אינו מוגבל למה שהתביעה מתכוונת להציג. לצידו ההגנה מקבלת רשימה של כל מה שנאסף, כך שהיא יודעת מה קיים גם כשלא קיבלה אותו, וכשחסר חומר אפשר לבקש מבית המשפט להורות לתביעה להתיר עיון. לא פעם, מה שאינו בתיק, מצלמה שלא נאספה או עד שלא נחקר, חשוב באותה מידה כמו מה שבתוכו. ראו עיון בחומר החקירה.
בינתיים תנאי השחרור ממשיכים לחול. פנייה לעדי התביעה, פרסום ברשתות או הפרת תנאים עלולים להוסיף תיק לתיק.
התשובה לאישום
בדיון הראשון קוראים את כתב האישום (סעיף 143). לפני שמשיבים אפשר לטעון טענות מקדמיות נגד כתב האישום עצמו, כמו פגם בו, עובדות שאינן מהוות עבירה, התיישנות או הגנה מן הצדק (סעיף 149), כפי שמוסבר במאמר על ביטול כתב אישום. ואחר כך הנאשם משיב: מודה בעובדות, כולן או חלקן, כופר בהן, או טוען עובדות נוספות (סעיף 152).
זה צעד שקשה לחזור ממנו. עובדה שהנאשם הודה בה נחשבת מוכחת, וחזרה מהודאה אפשרית רק ברשות בית המשפט ומנימוקים מיוחדים (סעיפים 153, 154). נאשם רשאי שלא להשיב, אבל זה עלול לחזק את ראיות התביעה, ובית המשפט יסביר לו זאת. ומי שרוצה לטעון שהיה במקום אחר צריך לומר זאת כבר בתשובה, עם ציון המקום, אחרת יוכל להביא ראיות לאליבי רק ברשות בית המשפט. ראו קיבלתי כתב אישום.
איך תיק נגמר
| הדרך | מה זה אומר | מה נשאר רשום |
|---|---|---|
| ביטול או חזרה מהאישום | התביעה חוזרת בה, או שבית המשפט מקבל טענה מקדמית | במרשם המשטרתי, לפי העילה |
| זיכוי | לא הוכחה אשמה מעבר לספק סביר | נרשם במרשם המשטרתי, אבל מידע עליו אינו נמסר, למעט חריג מצומצם |
| אי הרשעה | נקבע שהנאשם ביצע את העבירה, אבל בית המשפט הסתפק בצו מבחן, של״צ או התחייבות | נמסר רק לגופים מצומצמים, ומתיישן ביום ההחלטה |
| הרשעה | עונש לפי מתחם העונש ההולם | מרשם פלילי, עם התיישנות ומחיקה לפי העונש |
הסדר טיעון
רוב התיקים מסתיימים בהסדר. בהסדר טיעון הנאשם מודה בכתב אישום, לעיתים מתוקן ומצומצם, ובתמורה מוסכם משהו על העונש, על העבירות או על שניהם. הסדר יכול להיות סגור, עם עונש מוגדר, או פתוח, עם טיעון חופשי לעונש או בתוך טווח מוסכם, ולעיתים התביעה מסכימה לא להתנגד לבקשה להימנע מהרשעה. בית המשפט אינו צד להסדר. הוא בוחן אם ההסדר סביר ומאוזן בהתחשב באינטרס הציבורי ובמתחם העונש ההולם (סעיף 40ג לחוק העונשין), וברוב המקרים מכבד הסדר שהוצג כראוי, אבל לא תמיד.
בהסדר כזה העובדות חשובות כמו העונש. העובדות שבכתב האישום המתוקן הופכות לאמת המשפטית בכל הליך עתידי, וממצאי הכרעת דין חלוטה שמרשיעה קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה, שהמורשע אינו יכול לסתור בלי רשות בית המשפט (סעיפים 42א, 42ג לפקודת הראיות). כשיש נפגע שעשוי לתבוע, כל מילה בעובדות המתוקנות נבדקת. ראו הסדר טיעון והסדר טיעון ותביעה אזרחית.
המשפט
כשהנאשם לא הודה, התביעה מביאה את ראיותיה. כל עד נחקר בחקירה ראשית בידי התובע, בחקירה נגדית בידי ההגנה ושוב בחקירה חוזרת, וזה השלב הארוך ביותר, לעיתים שנה ויותר. בסופו יש לנאשם הזדמנות לבקש זיכוי מיידי: אם לא הוכחה האשמה אפילו לכאורה, בית המשפט יזכה (סעיף 158). אם לא זוכה, הנאשם רשאי להביא ראיות, והוא שבוחר אם להעיד. אם בחר להעיד, הוא מעיד ראשון בפרשת ההגנה (סעיף 161). אחר כך סיכומים, והכרעת דין מנומקת בכתב (סעיף 182). את השלבים מפרטים המאמרים על שלבי המשפט הפלילי, חקירה נגדית והאם הנאשם חייב להעיד.
אי הרשעה
לפי סעיף 192א, בית המשפט שהרשיע נאשם רשאי, לפני גזר הדין, לבטל את ההרשעה ולהסתפק בצו מבחן, בשירות לתועלת הציבור או בהתחייבות. בע״פ 2083/96 כתב (1997) קבע בית המשפט העליון שזה חריג, שאפשרי כשמתקיימים שני תנאים: ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, וסוג העבירה ונסיבותיה מאפשרים לוותר עליה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.
טענה כללית ש"הרשעה תפגע בי" אינה מספיקה. בית המשפט מחפש נזק קונקרטי ומתועד, כמו מכתב ממעסיק, דרישות של לשכה מקצועית או של רשות רישוי, או תוכנית לימודים, ולצידו תהליך שיקומי שכבר קרה: טיפול, עבודה יציבה, לקיחת אחריות ופיצוי לנפגע כשהוא רלוונטי. תסקיר של שירות המבחן הוא בדרך כלל מרכזי בבקשות כאלה (סעיף 37 לחוק העונשין), ואת הבקשה מתכננים מוקדם, לעיתים כבר במשא ומתן על הסדר, ולא מגישים אותה בסוף ההליך בלי הכנה. ראו אי הרשעה.
גזר הדין והערעור
כשיש הרשעה, נפתח שלב נפרד. התביעה מביאה את ההרשעות הקודמות, הנאשם רשאי להביא ראיות להקלה, בית המשפט רשאי להורות על תסקיר, ואז נשמעים הטיעונים לעונש (סעיפים 187-192). העונש נקבע לפי מתחם העונש ההולם, כפי שמוסבר במאמרים על טיעונים לעונש ועל מתחם העונש ההולם. אחרי גזר הדין אפשר לערער לערכאה הגבוהה יותר, על ההרשעה, על העונש או על שניהם. ראו ערעור פלילי.
את השפה של בית המשפט כדאי להכיר מראש, כי היא חוזרת בכל דיון:
| המונח | מה הוא אומר |
|---|---|
| הקראה | הדיון שבו קוראים את כתב האישום ומוודאים שהנאשם הבין אותו |
| כפירה | תשובה לאישום שבה הנאשם חולק על העובדות |
| טענה מקדמית | טענה נגד כתב האישום עצמו, לפני שמגיעים לראיות |
| פרשת התביעה | השלב שבו התביעה מביאה את עדיה וראיותיה |
| אין להשיב לאשמה | בקשה לזיכוי בסוף פרשת התביעה, כשלא הוכחה אשמה אפילו לכאורה |
| הכרעת דין | ההחלטה אם לזכות או להרשיע |
| תסקיר | חוות דעת של שירות המבחן על הנאשם, לפני העונש |
| מתחם העונש ההולם | הטווח שבתוכו נקבע העונש, לפי העבירה ונסיבותיה |
| גזר דין | ההחלטה על העונש |
מקורות
- חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב-1982, סעיפים 60א, 62, 67א, 74, 85, 143, 149, 152, 153, 154, 158, 161, 182, 187-192, 192א
- חוק העונשין, התשל״ז-1977, סעיפים 37, 40ג
- פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א-1971, סעיפים 42א, 42ג
- חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע״ט-2019, סעיפים 17, 32
- ע״פ 2083/96 כתב נ׳ מדינת ישראל, פ״ד נב(3) 337 (1997)
עורך דין איתי אסולין
עורך דין איתי אסולין מייצג חשודים ונאשמים בהליכים פליליים, מהחקירה במשטרה ודיוני המעצר ועד ניהול ההליך בבית המשפט, על בסיס לימוד מעמיק ומפורט של חומר החקירה והראיות בכל תיק.
הדרך המקצועית
