טופס בקשה לרישיון נשק פרטי: איך ממלאים אותו, אילו מסמכים מצרפים ומה קורה אחרי ההגשה

בקצרה: את הבקשה ממלאים באתר gov.il, בטופס "בקשה לקבלת רישיון כלי ירייה פרטי", אחרי הזדהות במערכת ההזדהות הלאומית. לפני שפותחים את הטופס צריך שיהיו ביד ארבעה דברים: הצהרת בריאות חתומה בידי רופא, צילום תעודת זהות עם הספח, אישור על שירות צבאי, לאומי או פטור, ומסמכים שתומכים בתבחין שלפיו מבקשים את הרישיון.

המדריך הזה עוסק בטופס עצמו ובמה שקורה אחריו. מי שעוד לא בדק אם הוא עומד בתנאי הסף ובאחד התבחינים, כדאי שיתחיל במאמר בקשה לרישיון נשק פרטי: שלבי ההליך. באתר האגף יש גם מחשבון זכאות, והאגף ממליץ להיעזר בו לפני ההגשה.

צעד ראשון: הצהרת הבריאות

זה המסמך שלוקח הכי הרבה זמן, ולכן מתחילים בו. מורידים מאתר האגף את הטופס "הצהרת בריאות", ממלאים את החלק של המבקש, ואז הולכים לרופא.

בחלק של המבקש יש 14 שאלות של כן או לא. הן עוסקות באיבוד הכרה בחמש השנים האחרונות, סחרחורות, אפילפסיה, תרופות שנוטלים בקביעות, אירוע מוחי, מחלת לב, סוכרת וירידות חדות בסוכר, הפרעות בזיכרון או בהתמצאות, בעיות נפשיות וטיפול בהן, תרופות לטיפול נפשי, למצבי רוח, לערנות או לשינה (גם בעבר), סמים או תרופות שמשפיעות על ההכרה או על שיקול הדעת, שתיית משקאות חריפים, ואשפוז במוסד לגמילה או במוסד פסיכיאטרי. כשהתשובה היא כן, הטופס מבקש פירוט או מועד.

מתחת לשאלות יש הצהרה שהמבקש חותם עליה, וכדאי לקרוא אותה לפני החתימה. המבקש מצהיר שהתשובות נכונות ושידוע לו שרישום כוזב גורר עונש. הוא מוותר על סודיות רפואית כלפי הגורמים שבודקים אותו. והוא מתחייב להודיע בכתב לאגף על כל שינוי בפרטים בתוך 7 ימים, ולהגיש הצהרה מעודכנת.

החלק השני ממולא בידי הרופא, אחרי בדיקה. הוא כולל עשר שאלות משלו, ובהן אם לדעת הרופא יש מקום להערכה פסיכיאטרית עדכנית. הרופא מאשר שזיהה את המבקש לפי תעודה מזהה, ומסמן על מה הוא מתבסס: שהוא מטפל במבקש באופן קבוע שלוש שנים לפחות, שהמבקש עולה חדש שטרם חלפו שלוש שנים מעלייתו, או שעיין בתיק הרפואי בכל קופת חולים שבה היה המבקש בשלוש השנים שקדמו לבדיקה. בסוף באים שם, מספר רישיון, חתימה וחותמת.

שתי הערות מהטופס עצמו חשובות במיוחד. הראשונה: על ההצהרה צריך לחתום רופא המשפחה, או רופא אחר שעיין בתיק הרפואי. השנייה: רופא אינו רשאי לחתום על הצהרה עבור עצמו או עבור קרוב משפחה מדרגה ראשונה, והאגף כותב שהצהרה כזו לא תתקבל והבקשה לא תטופל.

כדאי לזכור שההצהרה לא נבדקת לבד. לפי סעיף 11ב לחוק כלי היריה, פרטי המבקש מועברים למשרד הבריאות, שרשאי להודיע על אשפוז בשל מחלת נפש או על חשש לכך. תשובה שלא תואמת את התיק הרפואי עלולה לפגוע בבקשה יותר מהמצב הרפואי עצמו. על כך בהרחבה במאמר הצהרת בריאות לרישיון נשק.

את ההצהרה החתומה מצרפים לבקשה, ושומרים עותק. את העותק מוסרים בהמשך למנהל המטווח, לפני ההכשרה.

צעד שני: שאר המסמכים

צריך צילום של תעודת הזהות יחד עם הספח, ואישור על שירות צבאי, שירות לאומי או אזרחי, או פטור משירות. את אישורי צה"ל מזמינים באתר האישורים של צה"ל (האגף מציין שהוא עובד בדפדפן כרום), ואישור על שירות לאומי מתקבל דרך הגוף שבו בוצע השירות.

בנוסף צריך מסמכים שתומכים בתבחין. לכל תבחין יש רשימה משלו, והיא מתפרסמת באתר האגף בדף התבחינים והמסמכים התומכים. מגורים ביישוב מסוים מוכיחים במסמך אחד, ושירות קודם ביחידה מסוימת במסמך אחר. לפי תקנה 3 לתקנות התבחינים, המבקש מגיש הצהרה על עמידה בתבחין ומסמכים להנחת דעתו של פקיד הרישוי, והפקיד רשאי לדרוש מסמכים נוספים. הפירוט נמצא במאמר תבחינים לרישיון נשק.

כדאי לבדוק שהמסמכים עדכניים, ושהפרטים בהם תואמים את מה שמופיע במשרד הפנים. כתובת שלא עודכנה, למשל, יוצרת פער מול תבחין של מקום מגורים.

צעד שלישי: מילוי הטופס המקוון והגשתו

בדף השירות של האגף לוחצים על "להגשת הבקשה". הכניסה דורשת הזדהות במערכת ההזדהות הלאומית. בפעם הראשונה עוברים רישום קצר, ומאז נכנסים לאזור האישי עם סיסמה.

בטופס עצמו ממלאים את הפרטים האישיים, בוחרים את התבחין ומעלים את המסמכים שהוכנו. מסכי הטופס משתנים מעת לעת, ולכן אין טעם לשנן אותם. הכלל החשוב הוא עקביות: מה שנכתב בטופס צריך להתאים למה שכתוב בהצהרת הבריאות, במסמכים ובהמשך בריאיון.

אחרי ההגשה נשלח מסרון עם מספר הבקשה וזמני הטיפול, ואפשר לעקוב אחרי מצב הבקשה באזור האישי הממשלתי.

צעד רביעי: הריאיון והאישור המותנה

האגף בודק קודם שהבקשה תקינה. אחר כך הוא בוחן אם המבקש זכאי לפטור מריאיון, ואם לא, נשלח מסרון עם קישור לקביעת ריאיון אישי טלפוני. בריאיון שואלים על הפרטים שבבקשה, ולכן כדאי להחזיק לידכם עותק של מה שהוגש. לפי סעיף 12(ב) לחוק, פקיד הרישוי רשאי גם לדרוש מהמבקש להתייצב לפניו לבירור הבקשה.

אחרי הריאיון נבחנת הזכאות לאישור מותנה. האישור המותנה אינו הרישיון. הוא מאפשר להמשיך לתשלום ולהכשרה.

צעד חמישי: אגרה, הכשרה ורכישה

את האגרה משלמים בשובר, דרך שירות התשלומים הממשלתי או בבנק הדואר. הסכום מתפרסם בדף התעריפים של האגף. חיילי מילואים זכאים להנחה של 50% מהאגרה, בהצגת תעודה שמזכה בהנחה.

להכשרה במטווח מורשה מגיעים עם אישור התשלום, עותק של הצהרת הבריאות והאישור המותנה, ומתאמנים על כלי זהה לזה שמתכוונים לרכוש. ההכשרה הרגילה נמשכת 4.5 שעות ברצף. היא כוללת חלק עיוני עם מבחן, וחלק מעשי של 80 כדורים ומבחן הסמכה של 20 כדורים. הציון העובר בשני המבחנים הוא 70%, ומי שלא עבר את המבחן העיוני לא ממשיך לאימון הירי. מי שיש לו ידע קודם, משירות בגוף ביטחוני או מהכשרה במטווח מורשה בשלוש השנים שקדמו לבקשה, יכול לקבל הכשרה מקוצרת של שעתיים, עם אישור מתאים. הפירוט במאמר הכשרה ובדיקת הנשק.

כלי שקונים מסוחר מורשה מגיע עם העברת הבעלות ורישיון מנייר, שהסוחר מטפל בהם. ברכישה מאדם פרטי, האגף מאפשר בעקבות המלחמה להגיש שטר מכר למוקד השירות בלי להגיע לפקיד הרישוי, בתנאי שהמוכר והקונה הזדהו לפני עורך דין. האגף מחייב גם כספת ביתית לאחסון הנשק. הרישיון המגנטי נשלח בדואר בתוך 90 ימים מהעברת הבעלות, לכתובת שמעודכנת באגף.

אם הבקשה נדחתה

על החלטה שדוחה בקשה אפשר להגיש ערר לממונה, בכתב, בתוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה (סעיף 12(ג1) לחוק). כדאי לקרוא היטב את נימוקי ההחלטה, כי מהם מבינים אם הבעיה במסמך, בתבחין, במידע רפואי או במידע משטרתי. ראו בקשה לרישיון נשק נדחתה.

שאלות על מצב בקשה מפנים למרכז השירות והמידע של האגף, בטלפון ‎*8657 או 077-2324444. המידע בדפי האגף מתעדכן, ובמקרה של סתירה בינו לבין החוק והתקנות, החוק והתקנות גוברים.