לפי סעיף 383(א) לחוק העונשין, אדם גונב דבר בשני מצבים. הראשון: הוא נוטל ונושא דבר שניתן לגנוב, בלי הסכמת הבעלים, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשבשעת הנטילה הוא מתכוון לשלול את הדבר מבעליו שלילת קבע. השני: כשהדבר מוחזק אצלו כדין, בפיקדון או בבעלות חלקית, והוא שולח בו יד במרמה לשימושו או לשימוש של אחר. העונש על גניבה הוא עד שלוש שנות מאסר, אלא אם נקבע עונש אחר בשל הנסיבות או בשל סוג הדבר (סעיף 384).
הכוונה לשלול שלילת קבע
מי שלקח דבר כדי להשתמש בו ולהחזיר, אינו גונב לפי ההגדרה הבסיסית. מי שלקח דבר שהוא סבור בתום לב שהוא שלו, או שמגיע לו, לא עשה זאת "בלי תביעת זכות בתום לב". אלה הן לא פעם שאלות מרכזיות בתיק: מה ידע הנאשם, מה חשב, ומה עשה בדבר אחר כך.
נטילה בדרכים עקיפות
החוק מרחיב את המושג "נטילה" (סעיף 383(ג)). היא כוללת השגת החזקה בתחבולה, בהפחדה, או בטעות של הבעלים כשהנוטל יודע על הטעות. וגם מציאה: מי שמוצא חפץ, ובזמן המציאה מניח שאפשר באמצעים סבירים לגלות את הבעלים, ובכל זאת שומר אותו לעצמו, עלול להיחשב גונב. לכן מי שמצא ארנק עם תעודה מזהה ושמר אותו, נמצא במצב שונה ממי שמצא שטר כסף ברחוב.
גניבה קטנה בלי עבר פלילי
בתיקי גניבה כדאי לבדוק את מצלמות האבטחה, את העדויות על בעלות, ואת מה שקרה אחרי האירוע, כמו ניסיון להחזיר. לעיתים, בגניבות קטנות ובלי עבר פלילי, יש מקום לבקש סגירה של התיק או הסדר מותנה. ראו הסדר מותנה, ובגניבה ממקום העבודה, גניבה ממעביד.
חוק העונשין, התשל״ז–1977, סעיפים 383, 384
עורך דין איתי אסולין
עורך דין איתי אסולין מייצג חשודים ונאשמים בהליכים פליליים, מהחקירה במשטרה ודיוני המעצר ועד ניהול ההליך בבית המשפט, על בסיס לימוד מעמיק ומפורט של חומר החקירה והראיות בכל תיק.
הדרך המקצועית