מקום מגורים
מי שנכנס למקום שמשמש למגורי אדם או לתפילה, או נמצא בו, בכוונה לבצע גניבה או פשע, צפוי לחמש שנות מאסר (סעיף 406(א) לחוק העונשין). מי שמתפרץ למקום כזה בכוונה לבצע גניבה או פשע, או מתפרץ ממנו החוצה אחרי שביצע בו גניבה או פשע, צפוי לשבע שנים (סעיף 406(ב)). "בית מגורים" מוגדר בחוק באופן רחב, וכולל גם מבנה סמוך שמשמש את הבית, כשיש ביניהם קשר (סעיף 34כד).
בניין שאינו מגורים
התפרצות לבניין שאינו בית מגורים ולא מקום תפילה, כמו חנות, משרד או מחסן, בכוונה לבצע בו גניבה או פשע, דינה חמש שנות מאסר. אם הנאשם גם ביצע בו גניבה או פשע, או התפרץ ממנו אחרי שביצע, דינו שבע שנים (סעיף 407).
הכוונה
בכל העבירות האלה צריך להוכיח כוונה לבצע גניבה או פשע. אדם שנכנס לבניין כדי לישון בו, או בטעות, אינו עובר את העבירה הזו, גם אם עבר אולי עבירה אחרת. כשלא נגנב דבר, הכוונה מוסקת מהנסיבות: השעה, הכלים שנמצאו, הדרך שבה נכנס, ומה עשה בפנים.
טביעות אצבע, DNA ומצלמות
תיקי התפרצות נשענים לרוב על ראיות פורנזיות, כמו טביעות אצבע או DNA שנמצאו בזירה, ועל מצלמות. ראיה פורנזית יחידה מעלה שאלות שכדאי לבדוק: האם יש לנאשם הסבר תמים לנוכחות שלו במקום, ממתי הטביעה, ומה עוד קושר אותו לאירוע. ראו עבירת גניבה.
חוק העונשין, התשל״ז–1977, סעיפים 34כד, 406, 407
עורך דין איתי אסולין
עורך דין איתי אסולין מייצג חשודים ונאשמים בהליכים פליליים, מהחקירה במשטרה ודיוני המעצר ועד ניהול ההליך בבית המשפט, על בסיס לימוד מעמיק ומפורט של חומר החקירה והראיות בכל תיק.
הדרך המקצועית