עבירות נשק: החזקה, נשיאה וסחר, עונש מינימום, ומעצר עד תום ההליכים

העבירות

סעיף 144 לחוק העונשין מבחין בין כמה מעשים. החזקה של נשק בלי רשות: עד 7 שנות מאסר. רכישה, נשיאה או הובלה: עד 10 שנים. ייצור, ייבוא, סחר או מסירה לאחר, בתמורה או בלי תמורה: עד 15 שנים. "נשק" מוגדר באופן רחב, וכולל גם חלקים, אבזרים ותחמושת, אבל לגבי חלק מהותי או חלק לא מהותי בנשק העונשים נמוכים יותר (סעיף 144(א)–(ג)). אחת היא אם הנשק היה תקין, ומי שטוען שהייתה לו רשות, עליו להוכיח זאת (סעיף 144(ג1)). ההבדל בין החזקה, נשיאה ומסירה משנה את העונש המרבי, ולכן הוא לא פעם השאלה המרכזית בתיק. ראו החזקת נשק שלא כדין וסחר בנשק.

נשק שנמצא בבית או ברכב

כשנשק נמצא במקום שכמה אנשים משתמשים בו, השאלה היא מי ידע עליו ומי שלט בו. החוק קובע שמחזיק המקום שבו נמצא הנשק נחשב כמחזיק הנשק, כל עוד לא הוכח אחרת (סעיף 144(ד)). כאן נבדקים טביעות ו־DNA, מיקום הנשק, ומי עוד היה במקום. ראו נשק שנמצא בבית.

עונש מינימום

הוראת שעה קובעת שבהחזקה, ברכישה, בנשיאה ובהובלה של נשק (להבדיל מחלקים), ובסחר, העונש לא יפחת מרבע העונש המרבי, אלא אם בית המשפט החליט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל, ושהמאסר לא יהיה כולו על תנאי בהיעדר טעמים מיוחדים (סעיף 144(ז)). ההוראה חלה מ־8.12.2021 עד 8.12.2024, ושוב מ־9.1.2025 עד 31.12.2026. לכן לפני כל טיעון לעונש בודקים מתי בוצעה העבירה. ראו עונש מינימום בעבירות נשק.

מעצר

עבירה שנעשתה תוך שימוש בנשק חם או קר נמנית בין העבירות שבהן חוק המעצרים מניח שקיימת עילת מסוכנות, אלא אם הנאשם הוכיח אחרת (סעיף 21(א)(1)(ג)(4)). ועדיין בית המשפט צריך ראיות לכאורה, ולבחון אם אפשר להסתפק בחלופה. ראו מעצרים וראיות לכאורה.

הדיון במעצר מגיע מוקדם, לפני שההגנה רואה את כל החומר, ולכן כבר בו בודקים את הקשר בין החשוד לנשק ומציעים חלופה מפורטת. אחרי העיון בחומר המלא, אותה בדיקה היא הבסיס להחלטה אם לנהל הוכחות או לפנות להסדר.

סכין

החזקת סכין מחוץ לבית, בלי להוכיח מטרה כשרה, היא עבירה שעונשה עד 5 שנות מאסר (סעיף 186). ראו החזקת סכין.

רישיון הנשק של החשוד

כשמי שמחזיק נשק ברישיון מעורב בתיק פלילי, הרישיון עצמו עלול להיבחן מחדש, וגזר דין בעבירת אלימות יכול לכלול הוראה לבטל אותו (סעיף 18א לחוק כלי היריה).